תעודת המחלה הגורפת לעובדים השוהים בבידוד – בטלה החל מ-30.9.2020

עובד מבודד הנעדר מהעבודה מכוח צו שלטוני, ללא אובדן כושר עבודה, אינו זכאי לקבל ממעסיקו דמי מחלה מכח החוק. תעודת המחלה הגורפת שהנפיק משרד הבריאות במסגרת צווי הקורונה בטלה החל מיום 30.9.2020.
 

עובדות המקרה: בעקבות פרוץ מגפת הקורונה במדינת ישראל, פורסם צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019) (בידוד בית) (הוראת שעה), התש"ף-2020, שעל-פיו נדרש אדם ששהה ב"מגע קרוב" עם חולה קורונה מאומת, וכן אדם שחזר מחו"ל – לשהות בבידוד לתקופה שמשכה עד 14 ימים. בהמשך לכך הנפיקה ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, תעודת מחלה גורפת לעובד השוהה בבידוד. על-פי האמור בתעודה, אדם הנמצא בבידוד הוא בגדר "חולה" לפי חוק דמי מחלה (כך שאם צבורים לזכותו ימי מחלה, ישלם לו מעסיקו דמי מחלה).

לטענת העותרים תעודת המחלה הגורפת הוצאה בחוסר סמכות ועל כן ביקשו להכריז על בטלותה או על החלתה על עובדים חולים בלבד. העותרים טענו שעובדים שנמצאים בבידוד אך אינם חולים, שוהים למעשה בחופשה ללא תשלום. על-פי הנטען בעתירות, עובד שחייב לשהות בבידוד אך ורק מטעמים מניעתיים לא איבד את כושר העבודה שלו, ולכן לא קמה לו זכות לדמי מחלה מכוח חוק דמי מחלה.

המדינה טענה, כי התעודה הותאמה לצרכי השעה, ומתוך שיקולים רפואיים אשר מגדירים מחדש את המושג "חולה", ככולל בין היתר אדם אשר עלול להיות נגוע בנגיף, שהוא "חולה סטטיסטי". בתוך כך נועדה התעודה הגורפת גם למנוע הפנייתו של כל אדם הזקוק לבידוד להוצאת תעודת מחלה אישית, דבר העלול להגדיל את סכנת ההידבקות ולפגוע בבריאות הציבור.

ההסתדרות תמכה בעמדת המדינה, תוך הדגשת חשיבות הזכות לקבלת דמי מחלה הנתונה לציבור השכירים.

הכרעה השופטים (פה אחד):

בהתייחס לחוק דמי מחלה ולתקנות על-פיו : סעיף 1 לחוק מגדיר מחלה כאי כושר של עובד לבצע את עבודתו הנובע ממצב בריאותי לקוי. חולה הוא מי שבגופו שלו, ולא של אדם אחר, חלו שינויים אשר שוללים ממנו את היכולת לעבוד, ואשר מוכרים בעולם הרפואה כמצב בריאותי לקוי. הסעיף מכוון לעובד ספציפי ולא לקבוצה של אנשים שנמצאים בבידוד. החוק גם דורש קשר סיבתי בין קיומה של מחלה לבין ההיעדרות מן העבודה. כך גם לפי סעיף 3 לחוק המדבר על מסוגלותו של עובד לבצע את עבודתו.

תקנה 2 לתקנות דמי מחלה דורשת מעובד להתייצב לבדיקה רפואית ולהציג תעודת מחלה מקופת חולים הכוללת התייחסות לפרטיו האישיים של העובד החולה, כמו גם למצבו הגופני של העובד הספציפי שלו ניתנת תעודת המחלה. התקנות גם מקנות למעסיק זכות לדרוש מן העובד להתייצב לבדיקה רפואית מטעמו. הזכות לדמי מחלה היא למעשה כיסוי ביטוחי מוגבל בזמן שנושא בו המעסיק.

מנגד, תעודת המחלה ניתנה על-ידי ראש שירותי בריאות הציבור באופן גורף לכל עובד שנעדר מעבודתו עקב שהיה בבידוד בהתאם לצו בריאות העם, ללא צורך בבדיקה רפואית ותוך שלילת זכות הערעור על המחלה מהמעסיק. התעודה מרחיבה את הכיסוי הביטוחי שהמעסיק מחויב בו על פי החוק.

טענת המדינה כי דין אחד לעובד מבודד ולעובד חולה לא עולה בקנה אחד עם העובדה שבכובעה כמעסיקה חתמה המדינה על הסכם היציאה לחופשה במגזר הציבורי, בו נעשתה הבחנה בין עובד המנוע מעבודה מחמת בידוד לבין עובד הנעדר מן העבודה מחמת מחלה.

בהתייחס לטענות המדינה וההסתדרות לפרשנות תכליתית: לפרשנות זו יש גבולות אשר מתחילים בראש ובראשונה בלשון החוק. הכללה של עובדים מבודדים בהגדרה של עובדים חולים אשר זכאים לקבלת דמי מחלה, אינה מתיישבת עם לשון החוק.

"אנו מצויים במצב חירום לאומי חסר תקדים. כולנו דואגים, כולנו נזהרים, וכולנו עוטים את המסכה כדי למנוע הדבקות. בד-בבד, אנו ממשיכים לדבר באותה שפה ולעשות שימוש באותם עקרונות משפטיים ששימשונו בהצלחה מקדמת דנא". בהמשך מבהיר בית המשפט כי במגפת הקורונה "כולנו חולים סטטיסטים".

ביהמ"ש קובע כי תעודת המחלה הגורפת, אשר מתנה על הוראת החוק, הוצאה על ידי מחוקק המשנה בחוסר סמכות ודינה בטלות, אך מכוח עקרון הבטלות היחסית – זו תיכנס לתוקפה החל מיום 30.09.2020. שלושה טעמים הניעו את ביהמ"ש לתת תחולה פרוספקטיבית לפסיקתו:

  1. הגנה על אינטרס ההסתמכות של העובד השכיר שנכפה עליו הבידוד, ועשה שימוש למחייתו בדמי המחלה ששולמו לו;
  2. עקב משבר הקורונה, המדינה נוקטת במדיניות כלכלית של תמיכה מאסיבית בחברות וגופים שמעסיקים עובדים. תמיכה זו באה מכספם של משלמי המיסים, והיא משקפת התחשבנות שלא ראוי להתערב בה;
  3. רצון להעמיד לרשויות המדינה זמן סביר להתארגנות והתוויית מדיניות חדשה שלאחר ביטול התעודה הגורפת.

 

בג"ץ 1633/20 "סל" שירותי סיעוד ואח' נ' מדינת ישראל ואח', ניתן ביום 27.7.2020.