חוק עבודת נשים

בית הדין הארצי: ההגנה מפני פיטורים לעובד או עובדת בטיפולי פוריות, אשר לא נעדר מעבודתו בשל טיפולי הפוריות, אינה מוגבלת בזמן, כל עוד טיפולי הפוריות נמשכים

הוראות חוק עבודת נשים, מעניקות הגנה מפני פיטורים לעובד או עובדת המצויים בטיפולי פוריות או הפריה חוץ גופית. החוק מבחין בין משך תקופת ההגנה הניתנת לעובדים אשר נעדרו מעת לעת לצורך הטיפולים (סעיפים 9(ה)(1) ו-(2) לחוק עבודת נשים), לבין עובדים אשר לא נעדרו כלל מן העבודה לצורך הטיפולים (סעיף 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים).

לפי החוק, ההגנה מפני פיטורים הינה למשך פרק הזמן בו העובד נעדר לצורך הטיפול או למשך פרק זמן נוסף של 150 ימים לאחר תום ההיעדרות כאמור, אך לא תימשך יותר משנתיים ימים מן המועד הראשון בו העובד נעדר מעבודתו לצורך הטיפולים.

הוראות החוק באשר למשך תקופת ההגנה מפני פיטורים לעובד שלא נעדר לצורך טיפולים, פחות ברורות. בהוראות אלו, ובפרשנותן, עסק בין הדין הארצי במקרה דנן. לשון החוק לענין זה: "הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר".

העובדת שעניינה הובא בפני בית הדין, החלה בטיפולי פוריות בתחילת חודש ספטמבר 2018. העובדת לא נעדרה מעבודתה לצורך טיפולי הפוריות. ביום 1.1.2019 (בחלוף 4 חודשים מתחילת הטיפולים), החברה פנתה לממונה על חוק עבודת נשים, בבקשה לנייד את העובדת ולחלופין לקבל היתר לפיטוריה.

ביום 31.1.2019, בחלוף חמישה חודשים מיום תחילת הטיפולים, הממונה קבעה, כי מאחר וחלפו 150 ימים ממועד תחילת טיפול הפוריות, הרי שבהתאם להוראות סעיף 9(ה)(3) לחוק – אין עוד צורך בקבלת היתר.

העובדת עירערה על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים לבית הדין האזורי לעבודה, בטענה שאמנם חלפו 150 ימים מתחילת הטיפולים, אך במועד בו פוטרה עודנה היתה בטיפולי פוריות, ולפיכך מוגנת מפני פיטורים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את הערעור, ופסק כי כל עוד העובדת מצויה בטיפולי פוריות, היא מוגנת מפני פיטורים. על כך הוגש ערעור.

בית הדין הארצי אישר את תוצאת פסק הדין האזורי, וקבע כי כל עוד העובדת מצויה בטיפולי פוריות באופן פעיל, ובהינתן שאינה נעדרת מן העבדוה לצורך כך, היא מוגנת מפני פיטורים.

בית הדין ערך ניתוח מקיף הן של לשון סעיף 9(ה)(3) לחוק, והן של דברי ההסבר השונים שניתנו בוועדות שדנו בחקיקתו, והגיע למסקנה כי לא ניתן לפרש את הסעיף באופן שמגביל את ההגנה ל- 150 ימים בלבד מתחילת הטיפולים. במקרה כזה, לשיטת בית הדין, לא תהיה כלל משמעות לחלופה הראשונה המפורטת בסעיף, לפיה ההגנה משתרעת על "תקופת הטיפולים האמורה באותה פסקה, או….".

בית הדין נעזר בסעיף העונשין שבחוק עבודת נשים (סעיף 14(א)(11)), אשר מנוסח אחרת, ומגדיר בצורה ברורה כי ההגנה לעובד/ת (שלא נעדר מעבודתו) בשל טיפולי פוריות חלה "בתקופת הטיפולים או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת הטיפולים". היות ופרשנות החוק צריכה להיות הרמונית, הרי שהבהירות שבסעיף העונשין, מסבירה ומשלימה את חוסר הבהירות שבניסוח סעיף 9(ה)(3) לחוק.

לסיכום: ההגנה מפני פיטורים על עובד או עובדת העובדים טיפולי פוריות, אך לא נעדרו מן העבודה לצורך כך, חלה לאורך כל התקופה בה נמשכים הטיפולים, ללא הגבלת זמן. אם היה הטיפול קצר או חד פעמי, תחול ההגנה לפחות למשך 150 ימים מתחילת הטיפולים.

יוצא אם כן, כי משך זמן ההגנה מפני פיטורים בשל טיפולי פוריות לעובדים שלא נעדרו בשל הטיפולים – לכאורה ארוך מזה הנתון לעובדים אשר נעדרו לצורך הטיפול, שכן ההגנה לאחרונים תחומה בשנתיים לכל היותר. הגבלה זו, אינה חלה לגבי עובדים שלא נעדרו לצורך הטיפולים. כיצד מוסברת אבחנה זו?

בית הדין מבהיר, כי המחוקק איזן את ההגנה המוארכת לעובד שלא נעדר מן העבודה, בדרישה לוותק של חצי שנה במקום עבודה. תנאי זה אינו נדרש לצורך הגנה על עובד שנעדר מן העבודה עקב טיפולי פוריות, למשך הזמן המוגדר לכך.

בית הדין היה ער לקושי שבפרשנותו – נדמה כי המחוקק ביקש להשוות בין זכויות העובדים שלא נעדרו (שבלשון החוק המקורית כלל לא זכו להגנה) לבין אלה שנעדרו בשל הטיפולים, ולבסוף יצא כי פרס הגנה רחבה יותר דווקא על הראשונים. כמו כן, בית הדין ער גם לתמריץ השלילי שנוצר המעודד עובדים בטיפולי פוריות שלא להיעדר מן העבודה – גם אם מצבם הרפואי או הטיפולים מצדיקים זאת. למרות זאת, קבע בית הדין כי אין זה מקומו לתקן את הדרוש תיקון, והמחוקק הוא שמופקד על כך.

בשולי הדברים יצוין, כי במסגרת ההליך נחשפה סטטיסטיקה מפתיעה: רק כ- 10% מן הבקשות שמוגשות לממונה על חוק עבודת נשים לקבלת היתר פיטורים לעובדים בטיפולי פוריות או בהריון – נדחות; באמצעי האכיפה הפליליים והמנהליים כמעט ולא נעשה שימוש (בשנת 2018 הוטלו 7 עיצומים כספיים ולא הוגש אפילו כתב אישום אחד).

ע"ע (ארצי) 4333-11-19  מדינת ישראל נ' נטלי גוטמן והחברה העירונית ראשון לציון  לתרבות ספורט ונופש בע"מ (29.3.2020)