גביית דמי טיפול ארגוני מקצועי על ידי ארגון מעסיקים

מעסיקים החברים בארגון מעסיקים שאינו פעיל בתחום הקיבוצי ואינו חתום על הסכמים קיבוציים – לא יהיו זכאים לפטור מתשלום דמי טיפול הקבוע בתקנות דמי טיפול ארגוני מקצועי.

בהתאם לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני- מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז-1977, ארגון מעסיקים רשאי לדרוש "דמי טיפול ארגוני מקצועי" ממעסיק המשתייך לענף בו חל צו הרחבה שמקורו בהסכם קיבוצי כללי שנחתם על ידו. מטרת התקנות היא למנוע תופעה של "נהני חינם" אשר נהנים מהסדרה קיבוצית של יחסי העבודה אצלם, אך לא משלמים לארגון המעסיקים שהשיג את ההישג עבורם. עם זאת, תקנות דמי הטיפול הארגוני קובעות פטור מתשלום דמי טיפול, למעסיקים אשר בחרו להצטרף ולשלם דמי חבר לארגון מעסיקים אחר. המטרה היא לאפשר תחרות וריבוי ארגוני מעסיקים, שכן מעסיקים בדרך כלל לא יהיו מוכנים לשלם דמי חברות לשני ארגוני מעסיקים (הן לארגון המעסיקים שבחרו, והן לארגון המעסיקים שדורש מהם דמי טיפול ארגוני על פי התקנות).

במקרים שהובאו בפניו, דן ביה"ד הארצי בשני ערעורים, על שני פסקי דין שניתנו בבתי הדין האזוריים לעבודה בחיפה ובנצרת. המערערות הן חברות בלשכת המסחר חיפה והצפון. לטענתן, כחלק מחברותן הן נהנות מכל השירותים שמעניקה הלשכה לרבות מתן ייעוץ שוטף בדיני עבודה, חוות דעת בתחום דיני העבודה, מתן שירותים בסחר חוץ ועוד.

המערערות  נדרשו על ידי התאחדות התעשיינים לשלם לה דמי טיפול ארגוני מקצועי, אף שטענו שהן חברות בלשכה. לטענת התאחדות התעשיינים, החברות בלשכה אינה פוטרת את המעסיקים מלשלם לה דמי טיפול ארגוני, משתי סיבות:

האחת – לשכת המסחר חיפה והצפון כלל אינה ארגון מעסיקים, שכן אינה עוסקת, בפועל, בטיפול ביחסי עבודה קיבוציים.

השניה – גם אם לשכת המסחר הינה ארגון מעסיקים, הרי חל במקרה שלה (של התאחדות התעשיינים) סייג לפטור לפי תקנה 3(11)(א) הקובעת: "מעביד החייב לשלם דמי טיפול מכוח תקנה 2א לארגון מעבידים בתעשייה או לארגון מעבידים של בעלי מלאכה ותעשיה זעירה, לפי העניין, ישלם את דמי הטיפול כאמור אף אם הצטרף לארגון מעבידים שאינו הארגון הזכאי להם".

בבתי הדין האזוריים לעבודה בהם נדונו שני התיקים, נפסק כי לשכת המסחר חיפה הינה ארגון מעסיקים ותיק, שתקנונו כולל מטרות של טיפול ביחסי עבודה. לפיכך, עונה על הגדרת "ארגון מעסיקים". באשר לזכותה של התאחדות התעשיינים לגבות דמי טיפול ארגוני ממי שחבר בלשכת המסחר חיפה, הגיעו שני בתי הדין האזוריים למסקנות שונות:

בית הדין בנצרת פסק כי התאחדות התעשיינים רשאית לגבות דמי טיפול ארגוני ממעסיק שחבר בלשכה, לאור ההשתייכות הענפית של המעסיק לענף התעשיה, על פי הסייג לפטור שבתקנה 3 (11)א.

בית הדין בחיפה, לעומתו, פסק כי הסייג לפטור, הגם שלכאורה חל, הינו סייג אשר מפלה לטובה את ארגוני המעסיקים בתעשייה ללא הצדקה (מאפשר רק להם, ולא לארגוני מעסיקים אחרים, לגבות דמי חבר ממעסיקים החברים בארגון מעסיקים אחר). לפיכך, הורה שאין לפעול על פי סייג מפלה זה, ואין לאפשר גביית דמי טיפול ארגוני על ידי התאחדות התעשיינים ממי שחבר בארגון מעסיקים אחר. בית הדין בחיפה ציין כי אמנם בתי הדין לעבודה נמנעו מלקבוע עמדה באשר לסוגית ההפליה במשך שנים רבות, אך היות והנושא לא קודם על ידי המחוקק, אין מנוס אלא לפסוק בענין.

פסק הדין של ביה"ד הארצי מתמקד בעיקר בפרשנות הביטוי "טיפול ביחסי עבודה" שבתקנה 3(11), ובשאלה מהי הגדרת "ארגון מעסיקים" אשר חברות בו, עשויה לפטור את החבר מלשלם דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון המעסיקים הזכאי להם מכח התקנות. 

הכרעה: ביה"ד הארצי דן בשאלה האם כל עיסוק ביחסי עבודה מספיק לשם עמידה בהגדרת "ארגון מעסיקים", אשר החברות בו פוטרת מן החובה לשלם דמי טיפול ארגוני לארגון מעסיקים הזכאי להם על פי התקנות, או שמא, נדרש רף גבוה יותר של עיסוק בפועל ביחסי עבודה קיבוציים. בית הדין הארצי מכריע כי לאור לשון הסעיף, הקשרן ותכליתן של התקנות רק חברת בארגון שעוסק בפועל בהסדרת יחסי עבודה קיבוציים עבור חבריו, תזכה בפטור מתשלום דמי טיפול ארגוני לארגון המעסיקים הזכאי על פי התקנות. כמו כן, לא די בכך שסעיף המטרה של ארגון המעסיקים יזכיר, בין היתר, גם טיפול ביחסי עבודה. על הטיפול ביחסי עבודה (ובפרט – יחסי עבודה קיבוציים), להיות מטרה מרכזית בתקנונו של ארגון מעסיקים המבקש להיות מוכר ככזה.

בנסיבות הענין, הגיע ביה"ד הארצי למסקנה כי לשכת המסחר חיפה אינה ארגון מעסיקים לצורך התקנות. ראשית, חתימה על הסכמים קיבוצים אינה מטרה מרכזית בתקנונה (למרות שהיא נזכרת בו); שנית והעיקר: הלשכה לא חתמה על הסכם קיבוצי למעלה משני עשורים, ולא הביאה הישגים בתחום הקיבוצי לחבריה.

בית הדין עסק בפסק דינו גם בשאלת סיווגם של המערערים לענף העיסוק המתאים. נקבע, כי רק עיסוק של המעסיק בתעשיה והשתייכותו לענף פעילות מענפי התעשייה שבו חל צו הרחבה, יקנה להתאחדות התעשיינים את הזכות לדרוש מן המעסיק תשלום דמי טיפול ארגוני על פי התקנות. אין די בעיסוק שולי בייצור לצורך כך. הדיון הוחזר לבתי הדין האזוריים לבירור ההשתייכות הענפית של החברות המערערות. כאמור, אם יימצא כי המעסיקים אכן משתייכים לענף התעשיה, הם יידרשו לשלם דמי טיפול ארגוני להתאחדות התעשיינים, למרות שהם חברים גם בלשכת המסחר חיפה.

הערה: בדיון לקחו חלק כטוענים צדדים רבים, לרבות המדינה ולשכת המסחר תל אביב יפו. המדינה נמנעה מלהביע עמדה בדבר ההפליה שבסייג לפטור ובקשה להמתין לתיקון התקנות או להכרעת בג"צ; לשכת המסחר תל אביב יפו הצטרפה לטיעוני לשכת המסחר חיפה וטענה שהתקנות המסייגות את הפטור לטובת ארגוני מעסיקים בתעשיה בלבד, נגועות בהפליה. טענה זו לא נדונה בסופו של דבר.  עם זאת, מן העובדות עולה בבירור כי מעמדה של לשכת המסחר תל-אביב שונה, לאור פעילותה בתחום הקיבוצי, וההכרעה בענין מעמדה של הלשכה בחיפה לא חלה על הלשכה בתל-אביב.

 

ע"ע (ארצי)  1031-08-15 אר.אס.אל אלקטרוניקה נ' ארז ריהוט תעשייה בע"מ (27.4.2020)