ביטוח מנהלים – דין הפרשות לפיצויי פיטורים והתשואות עליהן

בפוליסות בהן מופקדים כספים לחשבון פיצויים בלבד – יש לזקוף את כל הכספים הצבורים בפוליסה, לרבות תשואות, על חשבון פיצויי פיטורים המגיעים לעובד, גם אם על פי תנאי הפוליסה אין התשואות נכללות בערכי פדיון הפיצויים למעסיק;

עוד נקבע, כי במענק פרישה, אשר מהווה "עסקת חבילה" בגדרה משולם לעובד סכום אשר כולל תשלומים עודפים של המעסיק על פי דין – ניתן לקזז עודף סכומים שנצברו בפוליסה על חשבון פיצויי פיטורים.

בית הדין הארצי נדרש להכריע בשאלת סיווגן של תשואות על כספי פיצויים שנצברו בפוליסת ביטוח מנהלים, במקרה בו על פי תנאי הפוליסה, התשואות נרשמות כרכיב ערכי פדיון נפרד מרכיב ערכי פדיון הפיצויים למעסיק. השאלה שנשאלה היא, האם התשואות הינן חלק מפיצויי הפיטורים לצורך תחשיב השלמת פיצויי הפיטורים המגיע לעובד, או שמא התשואות הינן מרכיב נפרד (תגמולים או אחר), ואינן באות בחשבון ועל חשבון כספי הפיצויים המגיעים לעובד?

לשאלה דומה, נדרש בית הדין הארצי זה לא מכבר, בפסק דינו שניתן ביום 31.1.2020 בענין חברת מוסדות חינוך הרצליה בע"מ – לוי. באותו פסק דין, דן בית הדין הארצי במעמדן של התשואות על כספי צבירת הפיצויים בפוליסות מסוג "משתתפות ברווחים" שהונפקו בין השנים 1992-2003. בפוליסות אלו, נכללו הוראות מפורשות הקובעות כי התשואות שנצברו על כספי הפיצויים, יוסטו ויצורפו לחשבון הגמולים המתנהל באותה פוליסה, ולפיכך לא ייחשבו כחלק מערכי פדיון הפיצויים לצורכי המעסיק.

לאחר דיון בפרשנות הפוליסה שם, קבע בית הדין הארצי בענין מוסדות חינוך, כי את הוראות הפוליסה, המהוות גם חוזה לכל דבר וענין בין המעסיק לבין העובד, יש לכבד כלשונן. היות והפוליסה קבעה כי כספי התשואות יוסטו לחשבון התגמולים, הרי אלו מצורפים לתגמולים, ואינם מהווים עוד חלק מחשבון הפיצויים לכל דבר וענין. אמנם, לצורך מיסוי קבעו רשויות מס הכנסה כי ערך התשואות ימוסה כחלק מן הפיצויים ולא כחלק מן התגמולים, אך אין בכך כדי לשנות את הגדרת הסכומים על פי הפוליסה ככספי גמולים, ולא כחלק מן הפיצויים.

במקרה דנן, שוב הובאה לפתחו של ביה"ד פוליסת ביטוח מנהלים אשר כללה הוראות המסיטות את התשואות בגין כספי צבירת הפיצויים, לחשבון תגמולים. הפעם, מדובר היה בפוליסת ביטוח מנהלים מסוג "ריבית מובטחת" (פוליסות שכללו הבטחת תשואה על כספי הפיצויים בגובה ריבית צמודה בשיעור 4.25% לשנה לפחות, בנוסף למדד).

בית הדין הארצי איבחן את הלכת מוסדות חינוך מנסיבות הענין. במקרה הנוכחי, הפוליסה כללה אמנם הוראות המסיטות את תשואות הרווחים לחשבון תגמולים, אך בפועל לא הופקדו כספי תגמולים לעובד במסגרת הפוליסה. רק כספי פיצויים הופקדו, ולפיכך הכספים שנצברו לאורך השנים היו רק כספי פיצויים והתשואות עליהם. רישום התשואות נעשה אמנם כרישום ערכי פדיון נפרד, לאור הוראות הפוליסה, אך בפועל הם לא צורפו לחשבון תגמולים, שכן לא היה חשבון תגמולים. במקרה מיוחד זה, שימשה הפוליסה, למעשה, ככלי קיבול להפקדת כספים עבור פיצויים בלבד. יתרה מזו, חברת הביטוח הודיעה לעובד כי: "חשוב לשים לב שהפוליסה שלך הייתה פוליסה לפיצויים בלבד לכן בכל מקרה, כל הכספים הצבורים בפוליסה הינם כספי פיצויים, על אף שההפרש המוסבר לעיל נרשם כ'תגמולים'".

בנסיבות אלו, פסק בין הדין הארצי, כי על אף הוראות הפוליסה אשר לכאורה מפרידות את התשואות ומסיטות אותן לחשבון תגמולים, הרי משחשבון כזה לא קיים, ברי כי כוונת הצדדים היתה שכל הכספים הנצברים בפוליסה, הן כספי הפיצויים והן התשואות עליהם, ייחשבו כחלק מכספי הפיצויים המגיעים לעובד מאת המעסיק, וכולם (כולל התשואות) יבוא על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לו כחוק.

בית הדין עסק בסוגיה נוספת, והיא האם רשאי היה המעסיק לקזז מכספי מענק פרישה מיטיב ששולם לעובד בפרישתו, כספים עודפים שנצברו לזכות העובד בחשבון פיצויים בביטוח המנהלים. יודגש, כי נקודת המוצא היתה כי המעסיק רשאי למשוך מחשבון הפיצויים את הסכום העודף שנצבר, אך בחר שלא לעשות זאת, ובמקום זאת לקזז את הסכום העודף ממענק פרישה ששולם לעובד.

בית הדין האזורי סבר כי הקיזוז נעשה שלא כדין. המעסיק אמנם היה רשאי לקבל לידיו את הסך העודף על ידי משיכת הכספים מחשבון הפיצויים, אך היה צריך לעשות זאת בכפוף לכל הרגולציה הכרוכה בכך מול קופת הגמל, ולתשלום מס. הוא לא רשאי היה לעקוף את פרוצדורת משיכת הכספים על ידי קיזוז העודף ממענק הפרישה. לפיכך, פסק כי עליו להשיב לעובד את הסכום שקוזז.

בית הדין הארצי קיבל את ערעור המעסיק בנקודה זו, ופסק כי הקיזוז שביצע המעסיק נעשה כדין. בית הדין הבהיר, כי תשלום מענק מיטיב במסגרת "עסקת חבילה" הכוללת גם שחרור כספי פיצויים שחלקם עודפים, וברור כי יש להשיבם למעסיק, מאפשר ביצוע קיזוז מסוג זה. עסקת חבילה שבמסגרתה משולמים סכומים מיטיבים לעובד, נדונה כמכלול, גם אם פרט מסוים בה הינו מקפח לכאורה. בית הדין אף פסק, שביצוע הקיזוז אינו מחייב מתן הודעת קיזוז, אלא מדובר בסעד עצמי שלמעסיק הזכות לבצעו באופן חד צדדי.

ע"ע (ארצי)  12214-11-18 אריה סאלם- הוט מובייל בע"מ (5.4.2020)